19/6/2000

פגיעות חמורות בעתיקות על הר-הבית

לא צריך להיות ארכיאולוג או מומחה כדי להבין את החשיבות העצומה שיש

לתיעוד ארכיאולוגי של השפכים ממתחם הר-הבית.

הכותבת ד"ר אילת מזר מן המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים ניהלה את החפירות בעופל שבדרום הר-הבית בשנים 1986 - 1987 וכיום מנהלת את פרוייקט פרסום הממצאים מן החפירות שנערכו למרגלות חומות הר-הבית בשנים 1968 – 1978.

הוואקף המוסלמי מבצע בחודשים האחרונים ובימים אלה עבודות בנייה על שטח של כ- 15,000 ממ"ר בתוך מתחם הר-הבית. השטח הנבנה משתרע לאורך החומה המזרחית של הר-הבית מאורוות שלמה ועד לשער הרחמים הנמצא 200 מטרים מצפון לו. למבקר בשטח לא נותנים להתקרב. עשרות שומרים של הוואקף לבושי אזרחית ומצוידים במכשירי קשר מקיפים את אתר הבנייה ומונעים כל גישה. מרחוק נראים בפעולה טרקטורים ומשאיות. בכל השטח פזורות ערמות גבוהות של עפר ואבנים, לבנים, פיגומים, צינורות ברזל ואבני ריצוף. משאיות נושאות שפכים עוזבות בקביעות את מתחם הר-הבית ועושות את דרכן אל המזבלה העירונית ומשאיות עמוסות חומרי בנייה עושות את דרכן פנימה.

איש מלבדם לא יודע מה בדיוק בונים שם. שמועות שהגיעו ממקורות שונים קיבלו תוקף בימים האחרונים כשפורסם שגורמי בטחון דיווחו על כוונות התנועה האסלאמית בישראל והואקף לבנות במקום מסגד נוסף.

מאז איחוד ירושלים בשנת 1967 נשמר בקפדנות הסטטוס-קוו על הר-הבית בתוקף מעמדו הייחודי כאתר קדוש. הפרה גסה של מצב זה התאפשרה על ידי ממשלת נתניהו שהתירה ב –1996 לבנות מסגד חדש באורוות שלמה. מעולם קודם לכן לא שימש מבנה אורוות שלמה מסגד תפילה. במקביל ובאותה תנופת בנייה הוכשר המעבר התת-קרקעי של שער חולדה המערבי מימי הבית השני לשמש מסגד רביעי!. מעבר תת-קרקעי זה המוכר בציבור בשם אקצא אל קדימה, גם הוא מעולם קודם לכן לא שימש מסגד תפילה.

בניית המסגדים החדשים נעשתה ללא כל פיקוח ותיעוד ארכיאולוגי. רשות העתיקות הייתה מנועה מלפעול כמתחייב מתוקף תפקידה. המבנים רבי-החשיבות הללו הוכשרו לשמש מסגדים במבצע חטוף. שרידי הבנייה העתיקים לא נחקרו ורובדי העפר שנערמו בתוכם ברבות השנים והכילו בתוכם ממצאים ארכיאולוגים שחשיבותם לא תסולא בפז נעלמו כלא היו.

מבנה אורוות שלמה משתרע מתחת לפני הקרקע על כל השטח שממזרח למסגד אל-אקצא. מסגד אל –אקצא עצמו בנוי על גבי שרידי בניה מרשימים מימי הבית השני וקשתות מאוחרות יותר הנסמכות אל מבנה אורוות שלמה. מבנה אורוות שלמה שהינו מרשים ורחב ממדים נבנה במקורו על ידי המלך הורדוס במאה הראשונה לפני-הספירה. הוא נבנה כחלק בלתי נפרד ממתחם הר -הבית מימי הבית השני וכתשתית לסטיו המלכותי שנישא מעליו ושנודע כאחד המבנים היפים ביותר בעולם העתיק. גם כאשר עמד חרב הותירו שרידיו רושם רב. תיאורים של השרידים הללו מופיעים במקורות החל מן המאה הרביעית לספירה. במאה השמינית לספירה ובמהלך התקופות הפאטימית, הצלבנית והאיובית נערכו עבודות בניה במבנה שהקנו לו את צורתו העכשווית מרובת הקשתות. בתקופה הצלבנית הוא שימש אורוות לסוסי האבירים ממסדר הטמפלרים שקבעו את מרכזם על הר –הבית. שמו המלא של המסדר הנו "מסדר האבירים העניים של המשיח ושל מקדש שלמה" ומכאן דבק לאורוות שמם המתייחס אל שלמה המלך. הכינוי החדש שנתנו אנשי הוואקף למסגד החדש בשם "המסגד המרוואני", מתייחס אל מרוואן אביו של החליף האומאי עבד אל-מלכ בונה כיפת הסלע.

לקראת סוף 1999 התירה ממשלת ברק לאנשי הוואקף לפתוח פתח חירום למסגד החדש. לא הוגשו תוכניות, לא ירדו לפרטים, לא התעמקו בנתונים, לא קבעו סייגים, מגבלות, מרחקים ומידות לעבודות שיבוצעו. ההיתר ניתן בכפוף לפיקוח ותיעוד של רשות העתיקות כדי למנוע כל פגיעה אפשרית בעתיקות. בניגוד מוחלט להוראה פתחו אנשי הוואקף את הפתח בקיר הצפוני של אורוות שלמה, ללא נוכחות רשות העתיקות ובפעולת הרס חסרת תקדים, כרו בחזית הפתח חפיר ענק המשתרע על שטח של 2000 ממ"ר לעומק 12 מטרים. טרקטורים חפרו יום ולילה, משאיות העמיסו והובילו את השפכים אל המזבלה העירונית ואל הקידרון. אף ארכיאולוג לא הורשה להתקרב ושום תיעוד ארכיאולוגי לא נעשה. חשוב לציין שעבודות חפירה בטרקטורים יכולות להיעשות גם בשימוש הארכיאולוגיה, אבל רק בפיקוח ארכיאולוגי צמוד ובמקומות שאופיים הארכיאולוגי מאפשר זאת. הטרקטורים שפעלו בחפיר על הר-הבית פרקו שרידי בנייה וחדרו אל מפלסים היסטוריים באופן ששום ארכיאולוג גם הזוטר ביותר לא היה מעלה על דעתו להתיר. הארכיאולוג הממונה בהר-הבית מטעם הוואקף שהיה יכול להשמיע קולו ולהביע התנגדות להרס שזורעים הטרקטורים נשלח בעת ביצוע העבודות לחופשה.

משהתבררו המעשים וקמה צעקה גדולה על ההרס הבלתי הפיך ניגשו אזרחים מודאגים אל ערמות השפכים בקידרון וליקטו מהם ממצאים. אנשי רשות העתיקות התייצבו למחרת בשש בבוקר בדלת ביתו של הסטודנט צחי צוויג, שהיה בין המלקטים עצרוהו בעוון פגיעה וחפירה ללא רשיון באתר עתיקות!

קבוצת מחאה נושאת שלטים שבאה להפגין באתר השפכים בקידרון מצאה שהשפכים מהר הבית כוסו ועורבבו בשפכים אחרים של זבל עירוני. רשות העתיקות ערכה מעין בדיקה של אחד השפכים בקידרון וליקטה ממנו עתיקות מתקופות שונות החל מימי הבית הראשון.

קריאת הארכיאולוגים לתעד את קירות הבור הגדול ולשרטט את החתכים המעידים על שלבי ההשתכבות ההיסטורית שלו, כמו גם הצורך לבדוק את כל השפכים שהוצאו ממתחם הר-הבית, נתקלה בחוסר מענה.

הבור הפעור היה רק שלב ראשון בתוכנית מקיפה של אנשי הוואקף שהמשיכו לבנות ברציפות מן הבור ולאורך החומה המזרחית תוך פגיעה במילויים העתיקים של מתחם הר-הבית שהמשיכו להישפך אל המזבלה העירונית. כל זאת ללא כל תיעוד ארכיאולוגי, כחלק בלתי נפרד כביכול של פתיחת פתח החירום למסגד החדש.

ההתכחשות לארכיאולוגיה הקדם אסלאמית של מתחם הר-הבית איננה תולדה של השנים האחרונות. במהלך שנים רבות תועדו על ידי חוקרים מזדמנים פעולות של הסוואה והרס של שרידים ארכיאולוגיים שבצבצו על פני השטח ויוחסו על פי מיקומם ואופיים הארכיטקטוני לשרידי מכלולי הבנייה הקדומים.

מפלס פני השטח במתחם הר-הבית כיום הנו המפלס הקדום אשר שימש את המתחם גם לפני אלפיים שנים. כל חפירה ובנייה בשטח זה יכולה להיעשות רק לאחר חפירת הצלה שבמהלכה יוכלו ארכיאולוגים מומחים לבדוק את שרידי הבנייה הקדומים ולסנן את רובדי העפר והשפכים שנערמו במקום שכבה אחרי שכבה. מתחם הר-הבית הנו מתחם סגור שבתוכו הוקמו ונהרסו מקדשים ומבני ציבור מרכזיים במהלך מאות שנות פעילות של בנייה ציבורית ופולחנית אינטנסיבית, החל מבית המקדש הראשון שנבנה על-ידי שלמה המלך לפני שלושת אלפים שנה. גם כאשר חרבו המבנים על ידי אויבים או על ידי רעידות אדמה שפקדו את העיר נותרו שרידיהם בתוך המתחם! חלקם נלקח לשמש בשימוש משני במבנים חדשים שהוקמו על ההר וחלקם נותר בתוך מילויי האדמה. דוגמאות מצוינות לכך ניתן לראות בשטח שנחפר במהלך שנים ארוכות על ידי פרופ' בנימין מזר ,לכל אורכו של הכותל הדרומי ובחלקו הדרומי של הכותל המערבי. אבני הענק ההרודיאניות שנפלו מחומות הר-הבית שחרבו על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, נלקחו במאה השמינית לספירה לשמש לבניית המבנים האומאיים הגדולים, הנראים היטב בשטח הגן הארכיאולוגי כיום. הממצאים החשובים ביותר שנמצאו בחפירות הללו הפכו לנכסי צאן ברזל בקדמוניות ירושלים ורובם נמצאו דווקא בשפכים ובמילויים.

לא צריך להיות ארכיאולוג או מומחה כדי להבין את החשיבות העצומה שיש לתיעוד ארכיאולוגי של כל השרידים והשפכים ממתחם הר-הבית. כאשר נחרב מבנה בתוך מתחם פולחני סגור כמתחם הר-הבית, מתפזרים חלקיו ונערמים ברובדי עפר ושפכים בתוך המתחם. חלק מקירות המבנה אף נותרים במקומם ובבוא העת משתלבים בבנייה חדשה. הארכיאולוג שחופר ומתעד את השפכים במקום כזה לאחר דורות, מגלה את חלקי המבנה הפזורים: אבני הבנייה המעידות על צורת המבנה וממדיו, עיטורים שעיטרו את קירותיו, כתובות הנושאות את שם הבונים ותאריך הבנייה, חפצים שונים שהיו בתוך המבנה בעת שחרב ועוד כהנה וכהנה.

איסוף-פזל קפדני של כל השרידים והממצאים מאפשר לארכיאולוג לשחזר את המבנה שחרב לחקור וללמוד אודותיו. לעומת זאת אם מוצאים השפכים והממצאים אל מחוץ למתחם או ממוחזרים לבנייה מודרנית אובדת לתמיד האפשרות לכך.

המועצה הארכיאולוגית, ארכיאולוגים בולטים ורשות העתיקות משמיעים קולם להפסיק את הפגיעות החמורות בעתיקות הר-הבית שכל פיסת קרקע בו עשויה להכיל שרידי עבר שערכם לא יסולא בפז ושהריסתם הנה נזק בלתי הפיך. מבצעי פעולות ההרס על הר-הבית פועלים באופן שערורייתי ונעדרים כל רגש והבנה למשמעות הארכיאולוגית, המדעית וההיסטורית של אתר זה, שהינו מהחשובים בעולם בכלל ולעמנו בפרט, ואין בן תרבות יכול להשלים עם כך.

תיעוד העבר הנו נכס תרבותי ראשוני. שרידי העבר על הר-הבית הנם נכסי תרבות בינלאומיים.

הועד למניעת הרס העתיקות על הר-הבית המייצג רשימה ארוכה ומרשימה של אנשי רוח ואנשי ציבור מכל גווני החברה הישראלית קורא לממשלת ישראל הממונה הישירה והאחראית על שמירת הסטטוס-קוו על הר-הבית, להפסיק מידית את הוצאת השפכים ממתחם הר-הבית והכנסתם של חומרי בנייה. למנוע לאלתר את ההרס הבלתי הפיך של עתיקותיו ולאפשר פיקוח שוטף ואפקטיבי של רשות העתיקות.